החלטה בתיק בש"פ 9438/12

1.             לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 3.12.2012 (מ"ת 1019-12; כב' השופט י' אברהם), בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו ודחה את בקשתו לשחרור לחלופת מעצר.

כתב האישום

2.             ביום 22.8.2012 הוגש כתב אישום נגד העורר ואחיו ג'ליל (להלן: ג'ליל; וביחד: הנאשמים). על פי המתואר בכתב האישום, בין אחיהם של הנאשמים, בדראן (להלן: בדראן), לבין בני משפחת המנוח התפתח סכסוך על רקע נסיעתו המהירה של בדראן ליד בית משפחת המנוח, כשהוא מאזין למוסיקה בעוצמת שמע גבוהה, במספר הזדמנויות במהלך חודש הרמדאן 2012. ביום 28.7.2012 בשעות הערב, חלף בדראן ברכבו ליד ביתם של בני משפחת המנוח, כשמן הרכב בוקעת מוסיקה בעוצמת שמע גבוהה. כעבור עשר דקות לערך, חזר בדראן למקום, עצר את רכבו מול בית משפחת המנוח ושוחח בטלפון הנייד שהיה ברשותו. שלושה אחים מבני משפחת המנוח - חמד, נביל והמנוח (להלן: חמד, נביל ו-המנוח, בהתאמה) - המתגוררים במקום, יצאו אל עבר בדראן ובין הצדדים הניצים התפתח ויכוח. לאחר מכן עזב בדראן את המקום. כעבור פרק זמן קצר, שוב חזר בדראן למקום, הפעם עם אחיו ג'ליל, ובין הצדדים התנהל שוב דין ודברים, במסגרתו אמר ג'ליל לחמד ולנביל כי אם תהיה בעיה נוספת עם בדראן שיפנו אליו. בין לבין, הגיע למקום ג'אלל, אח אחר של העורר, ואף בינו לבין בני משפחת המנוח התנהל ויכוח. בחלוף פרק זמן קצר נוסף, הגיעו למקום העורר, ג'ליל, בדראן, אח נוסף (בילאל) ואדם נוסף ברכבו של העורר. או אז, התפתחה קטטה בין משפחת המנוח לבין משפחת הנאשמים ונוכחים נוספים שהיו במקום, במהלכה שלף העורר אקדח וירה בחמד בבטנו התחתונה. המנוח, שהתקרב לעורר עד מרחק של מטר אחד, נורה בבטנו והתמוטט על הרצפה. נביל, אשר ביקש אף הוא להתקרב לעבר העורר, נורה על ידו ברגלו הימנית. לאחר מכן ירה העורר באוויר והזהיר כי יירה במי שיתקרב אליו. ג'ליל שלף אף הוא אקדח וירה באוויר. העורר וג'ליל נסוגו לכיוון הרכב ונמלטו מן המקום.

           כתוצאה מהירי סבל המנוח מאובדן דם ונפטר, חמד סבל מקרע במעי הדק ובמעי הגס, עבר שני ניתוחים ואושפז בבית החולים, ונביל שנפצע בשוק ימין, נזקק להתערבות כירורגית ולאשפוז בבית החולים. נוכח מעשים אלה, הואשם העורר בעבירות של רצח, ניסיון רצח, אחזקת נשק, נשיאה והובלת נשק, ירי במקום מגורים ואיומים. ג'ליל הואשם בעבירות של אחזקת נשק, נשיאה והובלת נשק, ירי במקום מגורים וסיוע לאחר מעשה.

הליכי המעצר

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של העורר ושל ג'ליל עד תום ההליכים נגדם. בא כוחו של העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילות מעצר כפי שפורטו בבקשה למעצר עד תום ההליכים. עם זאת, ביקש כי בעניינו של העורר יורה בית משפט קמא על הזמנת תסקיר מעצר. חרף התנגדותה של המשיבה, קיבל בית משפט קמא את בקשתו של העורר והורה על הזמנת תסקיר.

4.             בתסקיר שהוגש ביום 29.11.2012 קבע שירות המבחן כי העורר נטה להתייחס לאירוע מושא כתב האישום באופן שטחי ומצומצם והתקשה להבין את הדינאמיקה שהובילה לתוצאות ההרסניות. עוד התרשם שירות המבחן כי העורר חסר יכולות ומיומנויות לפתרון קונפליקטים בדרך שקולה ובוגרת, והוא נוטה להגיב באופן כוחני ומבלי לערב את גורמי אכיפת החוק בעיתות של לחץ. כמו כן, נקבע כי לעורר דפוסי חשיבה "נוקשים הנותנים לגיטימציה להתנהגות כוחנית ותוקפנית", וכי במצבים בהם נפגע דימויו הגברי וכבוד המשפחה, הוא עלול להגיב באופן כוחני ואלים. נוכח דברים אלה, סבר שירות המבחן כי קיימת סבירות גבוהה להישנות עבירות דומות בעתיד, במצבי קונפליקט ולחץ. חלופת המעצר שנבחנה הייתה בבית אחותו של העורר, בבאקה אל-גרבייה, בפיקוחם של אבי העורר, אחות העורר ואשתו. שירות המבחן הדגיש כי אבי העורר, אשר הוערך כדמות סמכותית ומציבת גבולות, נבחר כבר כמפקח על ג'ליל וכערב עבורו, וכי שתי הנשים - אחותו של העורר ואשתו - תתקשינה להוות דמויות סמכותיות עבור העורר. לפיכך המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית משפט קמא קיבל את המלצת שירות המבחן ודחה את בקשת העורר. מכאן הערר שלפני.

הערר

5.             לטענת העורר שגה בית משפט קמא משאימץ את המלצת שירות המבחן. לטענתו, המלצת שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה, בבית אחותו, מבוססת בעיקר על כך שהעורר לא לקח אחריות על מעשיו. לשיטתו, העורר כופר בעבירות המיוחסות לו, ועל כן אין לייחס משקל כלשהו להכחשותיו, זאת בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה. העורר אף מדגיש כי בית משפט קמא קבע כי התרשם שמסקנת שירות המבחן לא מבוססת רק על כפירתו של העורר בעבירות המיוחסות לו, ומכאן ניתן ללמוד כי אכן ניתן משקל כלשהו להכחשותיו, בניגוד כאמור לפסיקתו של בית משפט זה. לגופם של דברים, נטען כי העורר הוא צעיר בן 26, נשוי ואב לילד, ללא כל עבר פלילי, ניהל אורח חיים נורמטיבי עד לאירוע הנוכחי. על כן, נטען כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לחלופין, נטען כי יש להורות לשירות המבחן לבחון חלופת מעצר אחרת, תוך התעלמות מכפירתו של העורר בעבירות המיוחסות לו.

6.        בדיון בערר הדגיש בא-כוח העורר - עו"ד מרוז - כי הבקשה העיקרית היא להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים אשר יבחן חלופת מעצר אחרת. לדבריו, התסקיר לוקה בפגם הנובע מכך שמסוכנות העורר נקבעה על-ידי שירות המבחן בהתחשב, בין היתר, ביחסו של זה לעבירות המיוחסות לו, אותן הוא מכחיש. שיקול זה אינו ראוי, שכן יש בו כדי לפגוע בחזקת החפות לה זכאי העורר. בשם העורר נטען, כי בעבר שוחררו לחלופת מעצר נאשמים שהואשמו בעבירות חמורות, לרבות רצח, והוצגה פסיקה לתמיכה בטענה זו. בהקשר זה הודגש כי עוד בהחלטתו מיום 4.11.2012, בגדרה הורה על הגשת תסקיר המעצר, ציין בית משפט קמא כי במקרה דנא יש מקום לשקול שחרור העורר לחלופת מעצר.

7.        המשיבה מתנגדת מכל וכל לשחרורו של העורר בציינה, כי, לשיטתה, כלל לא היה מקום להורות במקרה דנן על תסקיר מעצר.

דיון והכרעה

8.        נקודת המוצא לדיון בערר היא, שבמקרה דנא מהות המעשה ואופיו מכריעים את הכף לעבר דחיית הערר. כידוע, בדיקת מסוכנות הנאשם מחייבת בחינתם של שני היבטים: המעשה והעושה. לענין בחינת המעשה נאמר כי על בית המשפט לשקול "האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות" (בש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף (21.2.2006), ההדגשה הוספה).

           לטעמי, עיון בנסיבות המעשה, כמפורט בכתב האישום המתוקן, מעלה, כי מדובר במעשה כה חמור, אלים ואכזרי, עד כי יש בדבר זה, כשלעצמו, להעפיל על יתר השיקולים. אכן, משהתבקשה הגשת תסקיר מעצר אין צורך לדון בשאלה האם היה מקום להורות במקרה זה על הגשתו. מבלי להביע עמדה נחרצת, לא ניתן לשלול את האפשרות שנוכח נסיבות המעשה מדובר באחד מאותם מקרים בהם כלל לא היה מקום להורות על קבלת התסקיר (בש"פ 1331/10 רצון נ' מדינת ישראל (3.3.2010), פיסקה ט"ו להחלטה), אם כי גילו הצעיר של העורר ועברו יכול והצדיקו פנייה לשירות המבחן.

           ואלו הנתונים המצביעים על מסוכנות העורר עד כי חלופת מעצר לא תסכון בעניינו, על אף עברו הנקי: העורר הגיע למקום לאחר שכבר קודם לכן התפתחו ויכוחים בין אחיו לבין בני משפחת המנוח, כלומר כאשר היה ברור שהאווירה במקום אינה רגועה; הגעתו למקום היתה מכוונת ולא אקראית; כעולה מכתב האישום, "הפגיעה" בבני משפחת העורר מצד בני משפחת המנוח לא היתה פיזית ואלימה, מדובר היה בויכוח על עניין, שהמעט שניתן לומר עליו, שאינו בעל חשיבות כה רבה עד שיסביר את פרץ האלימות הרצחני מצד העורר; הוא הגיע למקום מלווה בארבעה נוספים; בכליו היה אקדח; הוא ירה מטווח קצר בשלושה אנשים, כאשר שניים מהם נורו בבטנם, כלומר הירי לעברם בוצע, לכאורה, במטרה להמית.

9.        בנסיבות אלה אני סבור שהשאלה אם שירות המבחן היה רשאי לזקוף לחובת העורר את עמדתו כלפי האישום היא שולית, אף כי יתכן ששירות המבחן לא נשמר דיו במקרה דנן, וכלל במערכת שיקוליו גם השיקול האמור, על אף שכבר נפסק שאין להסיק על מסוכנות הנאשם מסירובו להודות במיוחס לו (בש"פ 431/11 מדינת ישראל נ' מוסטפא (18.1.2011), והאסמכתאות המפורטות שם).

           עם זאת, שותף אני למסקנת בית המשפט המחוזי לפיה שירות המבחן ביסס את מסקנתו בדבר מסוכנות העורר גם על בחינת קווי אישיותו, ככל שזו יכולה להיעשות במסגרת תסקיר מעצר, במנותק מיחסו לאישום. לענין זה מצא שירות המבחן כי קיים חשש שבמצבים מסוימים, לרבות פגיעה בדימויו הגברי ובכבוד משפחתו, יגיב העורר בדרך כוחנית ואלימה. מסקנה זו נתמכת, לדאבון הלב, בנסיבות המעשה בו הואשם העורר, ללא קשר לעמדתו-שלו ביחס אליהן. הנה כי כן, גם מבחינת העושה, אין מקום לחלופת מעצר.

           מכל מקום, לפנינו מעשה כה חמור, שנעשה לרקע ויכוח של מה בכך, שקיפח חיים וסיכן חיי אחרים, עד שהוא כשלעצמו מביא למסקנה שאין ליתן בעושהו ולו מידה מינימאלית של אמון שתאפשר שחרור לחלופת מעצר. מבחינה זו שונה המקרה דנא תכלית שינוי מאותם מקרים שנדונו בפסיקה שהוצגה על-ידי באי-כוח העורר: בבש"פ 1464/06 שהוזכר לעיל, נדון עניינו של מי שדקר אדם למוות במהלך קטטה, זאת לאחר שקודם לכן נפגע אביו של הנאשם בצורה קשה בראשו וכששאר משתתפי הקטטה השתמשו אף הם בכלי נשק קרים. מדובר, אפוא, בנסיבות שונות לגמרי מענייננו. בבש"פ 5353/07 כהן נ' מדינת ישראל (29.6.2007) דובר בנאשם שהואשם ברצח שבוצע אגב ביצוע עבירה. חלקו בפרשה הוגבל למסירת פרטים לחבורת השודדים על סידורי האבטחה במקום עבודתו ובכך הקל את ביצוע העבירה במהלך השוד, בו לא נכח אותו נאשם. בענין שנדון בבש"פ 7504/10 חמודה נ' מדינת ישראל (7.11.2010) דובר במי שהתקיים ספק בשאלה אם היה מודע לירי קטלני שבוצע על-ידי אחר (בניגוד לעורר שבעצמו ירה בשלושה בני אדם). בבש"פ 8218/08 ברוך נ' מדינת ישראל (7.10.2008) הורה בית משפט זה על הגשת תסקיר בעניינו של נאשם קשיש בן שבעים שסבל מבדידות וייאוש וחווה משבר נפשי קשה שהצריך התערבות פסיכיאטרית, לאחר שרעייתו במשך כשלושים ושתיים שנים, אותה חנק במהלך ויכוח בו הטיחה בו דברים קשים, התגרשה ממנו. שירות המבחן התרשם באותו מקרה מאדם נטול קווים אלימים. אין צורך להכביר מילים כדי לראות עד כמה שונה המקרה דנא.

10.      דין העורר, שירה למוות באדם אחר וירה ופצע שניים נוספים על רקע של ויכוח בעניין של מה בכך בין בני משפחת המנוח לבין אחיו, כשלא מדובר בהתפרצות ספונטנית אלא בהגעה מכוונת למקום כשהוא חמוש באקדח, להיעצר עד לתום ההליכים.